"כי אם אל המקום אשר יבחר ה'....לשכנו תדרשו ובאת שמה" (יב' ה')

גדולי המחברים נשאלו מדוע לא נכתב בתורה מקום המקדש היכן הוא, רק נאמר כמה פעמים ״במקום אשר יבחר השם", ולמה לא נזכר בפירוש היכן המקום אשר בחר ה' לשום את שמו שם, והלא מקום המקדש דבר גדול הוא מעיקרי התורה, הן בשביל מצות בנייתו וקיום המצוות התלויות בו והן כדי שיבואו שם כל ישראל לעלות ולהראות ולהקריב קרבנותיהם, ומפני מה כיסתה והעלימה התורה את מקומו?

רבינו הרמב"ם בספרו מורה נבוכים(ח״ג פרק מ״ה), תירץ הטעם שלא התבאר בתורה ולא נזכר בפרטות מקום המקדש אלא רק רמז אליו ואמר "במקום אשר יבחר ה'", כדי שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. ואפשר שאע"פ שהקב"ה כבר הבטיח אותם לכבוש את הארץ ולא לירא מפני האומות, מ"מ היינו לא מפני כובד המלחמה אלא מפני שלא יהיה במלחמת האומות על מקום המקדש קטרוג על ישראל, וג"כ כדי שלא ליתן להם שכר בעבור אותה מלחמה שאז יוכלו להחזיק עוד בארץ.

עוד מתרץ הרמב"ם שלא נזכר מקום המקדש בפירוש בתורה כדי שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכולתם, לכך העלים וסתם הכתוב המקום ולא פרסמו, וכתב רבינו בחיי שלא רק האומות לא ידעו מקום המקדש, אלא אפילו ישראל לא ידעוהו, כי אע"פ שידעו הכל מעלתו של הר המוריה, לא היו יודעין כי הוא המקום אשר יבחר ה' להשרות בו שכינתו ולבנות שם המקדש. ואפשר שאע"פ שהקב"ה כבר הבטיח אותם לכבוש את הארץ ולא לירא מפני האומות, מ"מ היינו לא מפני כובד המלחמה אלא מפני כבוד ה' לבעבור לא ימצאוהו ישראל למקום המקדש מושפל כמו שאירע אח"כ בעוה"ר בחורבן הבית.

עוד מתרץ הרמב"ם [וכתב שם שתירוץ זה הוא החזק שבהם], שלא נכתב מקום המקדש בתורה, כדי שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל מן המחלוקות והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך עד שתהיה המצוה לאחד והסתלק המחלוקת. וכתב הכפתור ופרח שאין לתמוה איך יפול מחלוקת והרי תחולק הארץ על פי הגורל, שהרי כהנה ולויה נחלקה ע"פ הדיבור ובני קרח שהיו לויים לעבוד את עבודת משכן השם בקשו ג"כ כהונה. ולפענ"ד עי"ל שכמו"כ היה נופל מחלוקת היכן מקום המקדש, וכל שבט יכול היה לטעון שמקום המקדש בחלקו, ואע"פ שכתבה התורה מקומו, היו דורשים ומפרקים ללמד שהמקדש צריך להיות במקומם, לכן בא הכתוב והעיד שהקב"ה בעצמו ישרה שכינתו ויאמר על פי הנביא איה מקום כבודו להעריצו, וממילא לא יוכל כל אחד לטעון שהמקדש צריך להיות בחלקו. וכמו שהביא הרמב"ן מהספרי שבאה התורה ללמד שלא יוכלו לדרוש ולהחליט היכן מקום המקדש, רק ע"פ נביא.

"אחרי ה' אלוקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבדו ובו תדבקון" (יג,ה)

הנה יש לדקדק כמה דברים בפסוק, א: מהו אריכות הלשון וסדר הדברים, שמתחילה היה לו לומר בקולו תשמעו והיינו שאת מצוותיו תשמורו, ואחר קיום המצוות תבא היראה וההליכה אחר אלוקים, ועבודה בו יתברך ובו תדבקון, ומהו כל האריכות בכך והיה די באומרו אחרי ה' אלוקיכם תלכו ותעשו ככל מצוותיו שזה כולל הכל.

עוד קשה מדוע הפסיק הכתוב באמצע דבריו על הנביא לע"ז, שבתחילה אמר כי יקום וכו' וגם לאחר פסוק זה המשיך ואמר שהנביא השקר ימות וכו', ומדוע היה לו להפסיק בפסוק שלעיל באמצע דבריו. ועוד קשה מהו שינוי הלשון, תלכו, תיראו, תשמרו, תשמעו, תעבודו ותדבקון. (ויעוי' באור החיים הק' שהק' כעי זה וביאר גודל איסור ע"ז שאף בכל אחד מפרטים אלו לבדו עובר על איסור ע"ז, והנראה, שידוע הדבר שמורינו החפץ חיים והאמרי אמת מגור נפגשו בכנסיה הראשונה והיו אלו ימי האלול, ובאותו שבוע קראו פרשת ראה, שאל הח"ח את האמרי אמת על הפסוק שנאמר בו 'אחרי ה' אלוקיכם', שהרי כידוע יש הבדל בל' הדקדוק בין 'אחר' ל'אחרי', שכן 'אחר' הוא דבר סמוך לו שהוא בא מיד לאחריו, ואילו 'אחרי' הוא דבר מרוחק מעט דאינו בא מיד לאחריו אלא רחוק ממנו במעט, וא"כ היה לו לומר אחר ה' אלוקיכם, שכן אל לנו להיות רחוקים מאד מה' יתברך, אלא קרובים לילך מיד אחריו ומדוע נקט בלשון אחרי דהוא ל' מרוחק יותר.לאחר דין ודברים ביניהם, השיב כל אחד לפי דרכו, הח"ח בדרכו המוסרית השיב שלעתים נדמה לאדם שהוא כה רחוק מהקב"ה עד כי חושב הוא שלא יוכל לפנות אל הקב"ה, ועל כך אומר הכתוב אחרי ה' אלוקיכם, גם כי חש אתה 'אחרי' שהנך כבר באיחור רב אחר הקב"ה יכול אתה להתחזק ולעבדו בכל דרכי העבודה האמורים, ואילו האמרי אמת השיב לפי דרכו החסידית שאלו הן דברי הכתוב קרוב ה' לנשברי לב, שהרוצה שהקב"ה ישמע לתפילתו ויתן לו לילך בדרכיו, עליו להיות רחוק אחרי ה' להיות נדכה ולב נדכה ישמע ה'. ומעתה י"ל שזהו אשר בא לומר הפסוק, שדווקא עתה לאחר שהנכם הולכים אחר הנביא שקר וע"ז, זהו הדרך לחזור אחרי ה' ולעבדו, ומה שהאריך בכל אלו העובדות י"ל שבא לרמז לאדם את דרך העבודה מתחתית עד להגיע עדי השלימות, ולמתבונן ייוכח שכל ביטוי הוא עליית מדרגה גבוהה יותר, שכן בתחילה רק הולכים אחר ה' בלא עבודות מיוחדות ולאחר שהולכים אחריו ומכירים בו באה היראה שהאדם ירא ה' הוא, וכשהוא ירא יכול הוא לקיים מצוותיו שאמר להם הבורא יתברך, וכיון שמקיים המצוות כולן בכוחו לשמוע בקולו שידוע ששמיעה היא דברים מתוך דברים ששומעם ומקיימם, ורק לאחר מכן כשהגיע לדרגה זו יכול לקיים את הנאמר ואותו תעבודו דהוא עבדות שעיקרה להיות עבד ה' העושה רצון אדונו ללא פניות כלל, ועבדות היא דרגה גבוהה ביותר שעושה רצון קונו בכל בקשותיו.

וזהו הנאמר ובו תדבקון שרק לאחר שהאדם נהיה עבד ה', יכול הוא לדבוק בו ולהיות כחלק מהוויתו, וזהו הדרגה הגבוהה ביותר, שעל יוכל לדבוק רק במידותיו יתברך, וזהו החלק החשוב ביותר שירחיק האדם מכל מחשבת ע"ז וכדומה. ולכן י"ל שזהו שהפסיק בפסוק בין הפסוקים בדברי הנביא שקר, שכן הנביא שקר בדרכו מרחיק את האדם מאלו הדרגות בשלבים, ובכל שלב ושלב על האדם לידע כי הנביא שקר שמרחיקו עוון הוא, ולכן עליו להתחזק באלו הדברים להתרחק ממנו, והמשיך ואמר שהנביא שקר יקבל את עונשו במיתה.

בברכתשבת שלום

למה התורה מסתירה היכן יעמוד בית המקדש?

מהי השאלה? מקום המקדש הוא מיסודות התורה — עליו נצטווינו לבנות, אליו עולים לרגל, ובו מקריבים. והנה, במקום לנקוב בשמו של ההר, התורה חוזרת שוב ושוב על ביטוי מעורפל: "במקום אשר יבחר ה'". מדוע דבר כה מרכזי נשאר עלום?

הרמב"ם במורה נבוכים משיב שלושה טעמים, וכולם באים מתוך חכמת ההסתרה. הטעם הראשון — הסתרה מפני האומות. אילו היו יודעות שהמקום הזה הוא תכלית התורה, היו נלחמות עליו בכל כוחן. ההעלמה חסכה מלחמה שלמה, ומנעה גם מן האומות "זכות" של קרב על הקודש שבזכותה יוכלו להיאחז בארץ.

הטעם השני — הסתרה מפני מי שהמקום בידו. מי שהחזיק במקום היה עלול להשחיתו דווקא משום קדושתו. לכן סתמה התורה את מיקומו. רבינו בחיי מוסיף חידוד: לא רק האומות לא ידעו — אפילו ישראל עצמם לא ידעו בוודאות. את מעלת הר המוריה הכירו הכול, אך שזהו המקום שבו תשרה השכינה — זאת לא ידעו, כדי שלא ייראה מקום המקדש מושפל בעיניהם אם וכאשר ייחרב.

הטעם השלישי — וזה החזק שבהם — הסתרה מפני מחלוקת השבטים. אילו נכתב המקום במפורש, כל שבט היה טוען שהמקדש צריך לעמוד בנחלתו שלו, ונופלת מחלוקת קשה — כפי שנפלה מחלוקת סביב הכהונה. לכן נקבע שבית המקדש ייבנה רק אחרי הקמת מלכות, כשיש כתובת אחת ומאחדת. הרב מוסיף שאפילו אם היה המקום כתוב, היו השבטים "דורשים ומפרקים" כדי לפרש שהוא בחלקם — ולכן הכריעה התורה שהמקום ייקבע לא בטענות בני אדם אלא מפי נביא בלבד, כפי שהביא הרמב"ן מן הספרי.

בקצרה: התורה העלימה את מקום המקדש בכוונה — כדי למנוע מלחמת אומות, כדי למנוע השחתתו, ובעיקר כדי למנוע מחלוקת בין השבטים. הזהות של המקום נשמרה לרגע הנכון, ותתגלה מפי נביא ולא מתוך אינטרס.

שש דרגות של קרבת ה׳

מהי השאלה? הפסוק מונה שרשרת ארוכה של פעלים: "תלכו... תיראו... תשמרו... תשמעו... תעבדו... תדבקון". לכאורה די היה לומר "לכו אחרי ה' וקיימו מצוותיו" — והכול כלול. מדוע האריכות והסדר הזה? ומדוע נשתל הפסוק דווקא באמצע פרשיית נביא השקר, שנקטעת לרגע ואז חוזרת?

מעשה שהיה. הרב פותח בסיפור: החפץ חיים והאמרי אמת מגור נפגשו בכנסייה הגדולה הראשונה, בימי אלול, בשבוע שקראו פרשת ראה. שאל החפץ חיים: בדקדוק הלשון יש הבדל בין "אחר" (הסמוך, הבא מיד) לבין "אחרי" (המרוחק מעט). אם כן, למה נאמר "אחרי ה' אלוקיכם" — לשון של ריחוק — ולא "אחר", לשון של קרבה? החפץ חיים השיב בדרכו המוסרית: גם מי שחש שכבר איחר מאוד והתרחק — "אחרי", הרבה אחרי — עדיין יכול להתחזק ולשוב. והאמרי אמת השיב בדרכו החסידית: "קרוב ה' לנשברי לב" — דווקא מי שנשבר ליבו וחש רחוק, תפילתו נשמעת.

סולם של שש מדרגות. מכאן מבאר הרב שהפסוק מתאר דרך עבודה שלמה, מלמטה למעלה, כשכל ביטוי הוא מדרגה גבוהה מקודמתה. תחילה הליכה אחרי ה' — עוד בלי עבודה מיוחדת, רק פנייה לכיוון. מתוך ההיכרות צומחת יראה. הירא כבר יכול לשמור מצוות. מי ששומר, זוכה לשמוע בקולו — שמיעה עמוקה, להבין דבר מתוך דבר ולקיים. ומעליה עבודה — להיות עבד העושה רצון אדונו בלי פניות. ובראש הסולם דבקות — "ובו תדבקון" — להידבק במידותיו יתברך ולהיות כחלק ממנו. זו הדרגה הגבוהה ביותר, והיא המרחיקה את האדם לחלוטין מכל מחשבת עבודה זרה.

ולמה באמצע פרשת נביא השקר? כאן מונח פתרון יפה: נביא השקר אינו מפיל את האדם בבת אחת, אלא מרחיק אותו מדרגה אחר מדרגה. לכן הושתל סולם העלייה בדיוק בתוך אזהרת נביא השקר — לרמז שבכל שלב ושלב על האדם לזהות את קול הפיתוי המרחיק, ולהתחזק כנגדו. ורק אחר כך חוזר הכתוב ומשלים שנביא השקר סופו למות בעונשו.

בקצרה: הפסוק אינו רשימה כפולה אלא סולם — הליכה, יראה, שמירה, שמיעה, עבודה ודבקות — שש מדרגות עולות בקרבת ה׳. והוא נשתל בלב פרשיית נביא השקר, ללמד שבכל מדרגה יש להיזהר מן הקול המושך לאחור.

נקודה למחשבה

שני הרעיונות נפגשים במילה אחת: "תדרשו". את מקום המקדש איננו מקבלים מוכן ומסומן — עלינו לדרוש אותו, לחפש ולהתגעגע. וגם קרבת ה׳ אינה ניתנת בבת אחת, אלא נדרשת מדרגה אחר מדרגה עד הדבקות. בשני המקומות הקדושה אינה מונחת לפנינו — היא מזמינה חיפוש.

בברכתשבת שלום